ביום 10/2/2021 ניתנה החלטת ביהמ"ש בעניין התאגיד העירוני לתיירות אילת (חל"צ) (ע"מ 69574-12-19), (להלן: התאגיד) בהליך ביניים, שעניינו בקשות פרוצדורליות שונות. הסוגיה העיקרית בתיק שתידון בערעור עצמו בהמשך, היא חבותו של התאגיד בע"מ בגין קבלת שירותים מאמנים זרים שהביא מחו"ל לאילת, להנעים את זמנם של תושבי אילת. אף שלא ניתן פס"ד בהליך העיקרי נראה כי רוח הדברים ברורה:

להלן עקרי העובדות:

התאגיד הינו מלכ"ר.

התאגיד הזמין אמנים מחו"ל לקיום הופעות בפסטיבלים בינלאומיים, באילת.

המנהל טוען כי מדובר ביבוא שירותים מח"ל, ועל כן על פי הוראות תקנה 6ד וסעיפי החוק, חייב התאגיד במע"מ, ועליו להוציא מעין "חשבונית עצמית", ובשל היותו מלכ"ר אינו יכול לקזז את המע"מ המתחייב.

טענות התאגיד בערעור   

• אין מדובר ביבוא שירותים אלא ביבוא נכס בלתי מוחשי, "שכן המערערת רוכשת מהאומנים הזרים את הזכות לצלם ולהקליט את הופעתם, ולעשות בה שימוש למטרת קידום מכירות עתידיות", ועל פי הוראות סעיף 5(א) לחוק אזור סחר חופשי – חל פטור ממע"מ ביבוא.

• ככל שיקבע כי מדובר ביבוא שירותים, יש להחיל חבות מע"מ על ערך השירותים בלבד, בעוד שכלל התשלום ששולם לאמנים, כלל גם טיסות ארוחות, מלונות ועוד.

• טענה חדשה שהועלתה בערעור היא חובה הייתה על האמנים הזרים להירשם בישראל כעוסקים (תושבי אזור אילת). המשמעות לכך היא כי על פי סעיף 5(ה) לחוק האמור, שרות שנתן תושב אזור אילת לתושב אזור אילת אחר, באילת – פטור ממע"מ.

תמצית עמדת מנהל מע"מ

• "צילום והקלטת המופע לצורך הפצתו הוא תוצר טפל וזניח ה"הולך אחר העיקר", ואין בו כדי לשנות את מהותה של העסקה כמתן שירותים"

• "עלויות האירוח הן חלק אינטגרלי מהתמורה הכוללת ששולמה לאומנים הזרים בעד השירות, על כן אין לערוך הפרדה מלאכותית בין מרכיבי העסקה."

• יש לשמור על ניטרליות מיסויית: כשם שאמן מתל אביב, לו היה בא להופיע באילת, היה מתחייב במע"מ, כך גם בעניינו – תחול חבות במע"מ על הופעות אמני החוץ.

• בעניין רישום האמנים כעוסקים תושבי אזור אילת:

• המדובר בטענה חדשה שהועלתה רק בערעור. זוהי הרחבת חזית אסורה.

• רק תושבי אילת רשאים להירשם כעוסקים תושבי אילת. אמני החוץ, אינם תושבי אילת.

• התאגיד אינו מוסמך לייצג אותם.

• לא ניתן לבצע רישום רטרואקטיבי (למעט מקרים חריגים).

החלטת ביהמ"ש בעניין הטענה החדשה:

(לא נזכרו כאן החלטות אחרות שנקבעו בהחלטת ביניים זו).

"מדובר אפוא בטענה חדשה המועלית לראשונה בכתב הערעור ואשר לא נדונה בדיון בהשגה. כפי שהודגש בהלכה הפסוקה, הכלל הוא שאין להתיר העלאת טענות חדשות בכתב הערעור, השאלה הנשאלת היא האם מתקיים בענייננו החריג שנקבע לכך בהלכה הפסוקה…:  כי לא ייגרם נזק דיוני לצד שכנגד, לא תפגע היעילות הדיונית, ולא ייפגע תוקפו וחשיבותו של הליך ההשגה".

שלושת העקרונות הללו לא מתקיימים בענייננו. ביהמ"ש קובע כי יש למחוק את הטענה החדשה.

הערות ותובנות

עניין חבות במע"מ על יבוא שירותים מחו"ל, הולך וצובר תאוצה במשרדי מע"מ. הדבר רלוונטי במיוחד לגבי מקבלי שירותים מחו"ל שהם מלכ"רים ומוסדות כספיים (שאינם יכולים לקזז מס תשומות).

רשות המיסים פרסמה זה מכבר ב"עמדות חייבות דיווח" לשנת 2016, את עמדה מספר 2/2016, הדנה בדיוק בעניין זה.

קרי יש לבחון דיווח/אי צורך בדיווח לרשויות מע"מ, ככל שנוקטים בעמדה שאין צורך לדווח ולשלם מס עסקאות בעת קבלת שירותים בישראל, מתושב חוץ.

יש להקפיד לטעון את כל הטענות האפשריות כבר בהליכי הדיונים ההשגה. טענות חדשה יותרו בשלב הערעור, רק במקרים חריגים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.